גילרוי - חברה לניהול ספגטים בע"מ נ' כהן ואח'

החלטה

לפני בקשה להעברת הדיון בתובענה אל בימ"ש השלום בעכו.

הרקע:

התובעת הגישה תביעה כספית על סך 2.1 מיליון ₪ שעניינה הפרה (נטענת) של הסכם זיכיון שנכרת בין הנתבע 2 ואחרים לבין התובעת. בכתב התביעה נטען כי ביום 21.7.10 אישר בימ"ש המחוזי בת"א את מכירת התובעת לידי חברת שירן גורמה (אחים קקון) בע"מ (להלן: "חברת שירן") שהפכה לבעלת המניות היחידה בתובעת. מקום מושבה של התובעת על פי תדפיס רשם החברות שצורף לכתב התביעה הוא ברחוב פנחס רוזן בת"א. כתובתה של חברת שירן היא בעיר נתניה. בסיפת כתב התביעה נטען כי הסמכות המקומית לדון בתובענה נתונה לבימ"ש זה בהיות משרדי התובעת ברחוב גיבורי ישראל 5, נתניה.

בבקשה נטען כי מקום מושבם של הנתבעים הוא בתחום שיפוטו של בימ"ש השלום בעכו ומכוח זיקה זו רכש ביהמ"ש השלום בעכו סמכות לדון בתובענה. עוד נאמר כי על פי תדפיס הרישום שצורף לתובענה, מקום מושבה של התובעת אינו ברחוב גיבורי ישראל בנתניה אלא ברחוב פנחס רוזן בת"א.

בתגובה נאמר כי יש לדחות את הבקשה ולחלופין להיעתר לה במובן זה שהתביעה תעבור להתברר בבימ"ש השלום בת"א ולא בבימ"ש השלום בעכו. לעניין זה נאמר כי ממועד רכישת התובעת על ידי חברת שירן, עברו משרדי התובעת בפועל – חרף הרישום ברשם החברות – להתנהל בנתניה. עוד נאמר כי על פי הסכם הזיכיון בין הצדדים ממילא יכול כל צד להודיע לצד שכנגד על שינוי כתובתו ולטענת התובעת יש לראות בהגשת התביעה ובכתבי הטענות שהוגשו אל בימ"ש המחוזי כהודעה על שינוי מענה.

בתשובה לתשובה נאמר כי יש לדחות את האמור בתגובה שכן מתדפיס רשם החברות שצורף לכתב התביעה עולה כי דווח לרשם השינוי בבעלי מניותיה של התובעת אך משום מה לא דווח דבר בעניין מענה הרשום של התובעת. עוד נאמר כי התובעת מעולם לא הודיעה קודם לכן לנתבעים על שינוי במענה וכי בהסכם הזיכיון עליו נסמך כתב התביעה רשומה כתובת התובעת בת"א. לעניין רצונה של התובעת להעביר את בירור התביעה "לחילופין" לבימ"ש השלום בת"א נאמר כי לתובעת עמדה ברירה להגיש תביעתה לבימ"ש השלום בת"א ומשלא עשתה כן אין לשעות כעת לבקשתה.

דיון

לטעמי דין הבקשה במובן זה שהתביעה תועבר להתברר בבימ"ש השלום בת"א.

סעיף 123 לחוק החברות תשנ"ט – 1999 מטיל על חברה חובה לקיים בישראל משרד רשום אליו ניתן להפנות הודעות אל החברה או להמציא מסמכים. כמו כן קובע הסעיף האמור כי על כל שינוי במען הרשום יש להודיע לרשם החברות תוך 14 יום לאחר השינוי (סעיף 123 (ב)). אם נקבל את עמדת התובעת בהליך זה נוצר אבסורד לפיו התובעת קיימה את חובתה לדווח לרשם על שינוי בבעלי מניותיה אך לא קיימה את חובתה לדווח על שינוי במענה. מעבר לכך: בתא (י-ם) 51878-12-11 אם.או.אס שירותי מיחשוב בע"מ נ' ג'נרל מיקרווב ישראל (1987) בע"מ (לא פורסם) נקבע כי "גם בנוגע לרכישת הסמכות המקומית, יש לומר שהמען הרשום אצל רשם החברות הוא לפחות אחת האופציות לעמידה בתנאי של "מקום העסק" (וזאת מבלי לקבוע מסמרות בסוגיה האם כללי הסמכות המקומית וכללי ההמצאה חד המה). בכתובתה הרשומה, החברה "עוסקת" למצער בקבלת מכתבים הממוענים לכתובת. אכן, בדר"כ מקום מענה הרשום של חברה, הוא גם המקום שבו היא מנהלת בפועל את עסקיה, ברם, ייתכנו גם מצבים אחרים כגון במקרה דנן, שבו אין הלימה בין השניים. במקרים שכאלה, אין להעמיס על התובע נטל גדול מדיי לחקור ולדרוש מה מקור הפער בין השניים, ומה גובר – האם המען הרשום של החברה (שאליו הוא אמור להמציא אליה מסמכים, כתבי בי דין וכו'), או שמא המען האחר (שבו היא מבצעת פעילות כזו או אחרת). אמנם, במקרה דנן השתכנעתי כי הפער בין הכתובת הרשומה לכתובת בפועל של נתבעת 1, נבע מתום לב, אך לא תמיד פני הדברים הם כאלה, ואין צורך להרחיב בעניין זה. גם אם במקרה דנן מדובר ברשלנות ובתום לב, עדיין, הנתבעת צריכה לשאת בתוצאות של הטעות שהייתה ברישומיה, ובין היתר, בכך שהתובעת רכשה סמכות מקומית של בימ"ש זה כדין. "

בענייננו, בין שהכתובת ברחוב פנחס רוזן בת"א היא כתובת בה "עוסקת" התובעת בקבלת כתבי בי דין ודברי דואר הממוענים אליה ובין שאי עדכון כתובתה מקורו ברשלנות בתום לב, עדיין התוצאה היא כי יש לראות במען האמור כמקום מושבה של התובעת לצורכי תקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי.

לכאורה, בכך שלתובעת עמדה ברירה להגיש את תביעתה אל בימ"ש השלום בת"א אך היא בחרה להגישה אל בימ"ש זה, ויתרה או איבדה התובעת את זכותה, כתובעת, לשוב ולבחור מבין מספר בתי משפט שלהם סמכות מקומית מקבילה את בית המשפט שבו ברצונה לברר את תביעתה. אינני מקבל טענה זו. התובעת היא אדונית ההליכים והיא הרשאית לקבוע באיזה מבין מספר בתי משפט שלהם סמכות מקומית מקבילה ברצונה לברר את תביעתה. זכות זו נשמרת לה גם אם לא התקבלה עמדתה המשפטית לפיה היא מנהלת את עסקיה בתחום שיפוטו של בית משפט זה ונקבע כי יש לראות בה כמי שמנהלת ענייניה, לפחות בחלק מן ההיבטים, בתחום שיפוטו של בימ"ש אחר. זכותו של הנתבע לקבוע את מקום השיפוט גלומה בחלופות הקבועות בתקנה 3 כך שממילא בחירה באחת החלופות הקבועות בתקנה 3 לפי רצונו של התובע מגשימה הן את רצון התובע והן את אינטרס הנתבע בבחירת בית המשפט שידון בתובענה.

לאור האמור אני סבור כי יש לקבל את הבקשה במובן זה שהתביעה תתברר בבימ"ש השלום בת"א. אני מורה כי התיק יועבר אל בימ"ש השלום בת"א. הוצאות הליך זה, ככל שיהיו, יקבעו על ידי המותב הנעבר.

ניתנה היום, כ"ח אייר תשע"ב, 20 מאי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: